שרביט שמעון נ' אלעד יהל אספקה לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 250,924 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים. התביעה הוגשה במקור גם נגד הגב' סיוון יהל, אך התביעה נגדה נמחקה בהסכמת הצדדים.

להלן עיקרי טענות התובע בכתב התביעה:

בשנת 2004 גיסו של התובע, מר מימון מישאל (להלן: "מישאל") נקלע לקשיים כלכליים וביקש מהתובע להלוות לו סך של 300,000 ₪. לימים, וכנגד הלוואת התובע, העביר מישאל לתובע שיק שקיבל מנתבעת 1, אלעד יהל אספקה בע"מ (להלן: "הנתבעת") – שיק מס' 0000848 על סך 240,000 ₪ לפירעון ביום 10.1.05 (להלן: "השיק") שסחירותו לא הוגבלה.

התובע הפקיד את השיק אך הוא חולל, ולכן פתח התובע נגד הנתבעת בהליכים לביצוע השיק בהוצל"פ. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק, וביום 7.8.07 ניתן פסק דין לטובת התובע אשר חייב את הנתבעת בתשלום הסכום הנקוב בשיק – 240,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

נתבע 2, מנהל הנתבעת (להלן: "הנתבע") שלא הייתה לו כל כוונה לאפשר חיוב הנתבעת לפי פסק הדין, רקם במסווה מזימה להברחת נכסי הנתבעת ולהעתקת פעילותה העסקית למסגרת משפטית אחרת, כך שלבסוף נותרה הנתבעת חסרת כל וחדלה מפעילותה.

התובע פנה ביום 9.9.07 באמצעות בא כוחו במכתב דרישה לנתבעת לשלם את המגיע ממנה לפי פסק הדין, אולם עד ליום הגשת התביעה לא זכה להתייחסות הנתבעת או מי מטעמה.

מבדיקה שערך התובע באמצעות חברת "עדי מידע" סמוך ליוני 2007, עלה כי הנתבעת כבר אינה פעילה עסקית, וכי הנתבע מפעיל את "א. יהל ציוד ומוסכים" שותפות מוגבלת רשומה שמספרה 55-022263-2 (להלן: "השותפות"). עוד עלה מהבדיקה כי השותפות עוסקת באותו תחום שבו עסקה הנתבעת ומנוהלת על ידי הנתבע, וכן עלה כי בית העסק שאותו מפעילה השותפות המוגבלת פעל בעבר במסגרת הנתבעת שעתה נעלמה והוחלפה בבעלי מניות חדשים, אולם נשארה בניהולו של הנתבע.

הנתבע מנצל לרעה את הדין תוך שימוש בדיני החברות והסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, באופן שיש בו כדי להונות ולקפח את התובע שהוא נושה של הנתבעת. הנתבע פעל לרוקן את הנתבעת מכל נכסיה, ובד בבד דאג לבטל כליל את פעילותה העסקית תוך העתקתה לשותפות מוגבלת בניהולו, והכול תוך כדי ניהול ההליכים בין התובע לנתבעת, כדי להכין את הקרקע למצב שבו התובע יזכה בתביעתו. בכך פעל הנתבע שלא כדין ובחוסר תום לב קיצוני משווע.

הנתבע מסר שיקים של הנתבעת כנגד הלוואות למראית עין בלבד, מתוך ידיעה כי הנתבעת לא תוכל לכבד את השיקים, והציג מצג שווא בדבר יכולתה של הנתבעת לעמוד בהתחייבותה השטרית. הנתבע פעל במחשכים בעת שניתב כספים ורכוש מהנתבעת, תוך קיפוח נושיה והותרתם מול שוקת שבורה.

לכתב התביעה מצורפים, בין היתר, שני מכתבים של מר אביאני עדי מחברת "עדי שירותי מידע", מיום 12.6.07 (נספח ה') ומיום 20.7.05 (נספח ו'), ובהם התייחסות לממצאי חקירות שנערכו בעניינה של הנתבעת.

להלן עיקרי טענות הנתבעים בכתב ההגנה:

התובע לא נקט בהליכים כלשהם לגביית החוב הפסוק מהנתבעת, ועתה הוא מנסה להיתלות בדוח חקירה שקרי ותמוה, שנערך כתכתיב רק לצורך תביעה זו.

הטענות כי הנתבע פעל להברחת נכסים של הנתבעת הן שקריות, זדוניות וחסרות כל בסיס עובדתי, כשלמעשה ההיפך הוא הנכון – הנתבע נטל את כל כספיו האישיים והעביר אותם לנתבעת כדי לשקמה ולהצילה.

הנתבעת ניהלה את עסקיה ביד רמה, פרעה את כל השעבודים שנטלה לצורך קבלת אשראי, ומעולם לא מסרה שיקים שחוללו באי פירעון. הספקים של הנתבעת והבנקים שסיפקו לה אשראי מעולם לא הגישו כל תביעה נגדה.

בשנים 2005-2004 שגשגה הנתבעת כלכלית והתקשרה עם חברות ענק במשק הישראלי לצורך ביצוע עסקאות בהיקף של מיליוני ש"ח, אולם בשנת 2005 קרו מספר אירועים שגרמו לנתבעת נזקים אדירים, משבר כלכלי קשה וגירעון ממשי בחשבונותיה. בסוף שנת 2004 רכשה הנתבעת ליפטים שאותם הייתה אמורה לספק לחברת "דלק מוטורס" בתחילת שנת 2005, אך לאחר הרכישה הנ"ל הודיעה "דלק מוטורס" לנתבעת כי בשל אילוצים פנימיים עליה לעכב את אספקת הליפטים לשנתיים, ועקב כך לא תעביר לנתבעת את הסכום שהתחייבה לשלם לה במועד זה - סך של 823,684 ש"ח. נוסף על כך, חברות "טמבור" ו- "קומט" קיזזו על דעת עצמן ומבלי שטרחו ליידע את הנתבעת על כך עשרות אלפי שקלים מחשבונה של הנתבעת. כמו כן נאלצה הנתבעת לפנות את הנכס ששכרה עקב הליך משפטי שנוהל נגד בעלי הנכס – אירוע שגרם לה הוצאות אדירות ונזק כספי גדול. בסוף שנת 2005 פנתה הנתבעת לקבלת הלוואה ממשלתית כד לנסות לחלץ את עצמה מהמשבר הקשה שפקד אותה, אך בסופו של דבר ההלוואה לא אושרה.

הנתבעת שהייתה "על גג העולם" ועמדה בפני פריצת דרך אדירה ושגשוג כלכלי עמדה בראשית שנת 2006 בפני התרסקות על לא עוול בכפה.

עקב המצב הכלכלי של הנתבעת נאלץ הנתבע לעבוד כשכיר בבית עסק ששמו "א. יהל ציוד ומוסכים ש.מ.ר" (השותפות) שהוא בבעלות מלאה של שתי חברות: נ.מ.ר סוכנויות בע"מ וסונוק בע"מ. הנתבע אינו הבעלים של בית העסק, והחברות הנ"ל הן מתחרות של הנתבעת, כך שאין פלא שהן עוסקות בתחומי העיסוק שבהן עסקה הנתבעת.

העסקה שבגינה נמסר השיק הסתיימה לחלוטין, ועל פי המוסכם היה על מישאל להשיב את השיק לידי הנתבעת. לפיכך ביטלה הנתבעת את השיק בבנק, והוא כלל לא היה אמור להתגלגל לידי התובע.

לאחר הגשת כתבי הטענות הנ"ל מטעם הצדדים התנהלו דיוני קדם משפט והוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל הנתבע.